מניעת אלימות מגדרית דורשת יותר מאשר רק הכרת החוק; היא דורשת שינוי עמוק באופן שבו אנו מתקשרים.
בין נובמבר 2025 לאפריל 2026 השתתפנו בפרויקט חום, בתיאום על ידי האיגוד Solidarités Jeunesses שותף של IGNet רשת וממומן על ידי האיחוד האירופי במסגרת תוכנית ארסמוס+. זה היה מסע מוקדש לניגוד ומניעה של אלימות מגדרית והמודעות לתופעה.
פרויקט זה, המחולק לשניים training, זו הייתה הזדמנות ייחודית לפגוש ולשתף ידע בנושא זה על ידי השוואת המציאות של מדינות המוצא השונות, תוך התעמקות בהיבטים החברתיים-תרבותיים והמשפטיים כאחד. התהליך כלל, בין היתר, כמה חברי הרשת הבינלאומית IGNet מתואם על ידי InformaGiovani איך אמביציה מסלובניה, אליקס מיוון e מועדון הרפתקאות מאראו מפורטוגל, מה שמציע לנו הזדמנות נוספת לחזק את השותפות שלנו ולחלוק מטרות משותפות.
קבוצת המשתתפים כללה אנשי מקצוע מגוונים, כולל עובדי נוער בעלי ניסיון בעבודה עם צעירים, אנשי חינוך, סוציולוגים ופסיכולוגים, וכן פעילים צעירים. כולם היו מאוחדים על ידי עניין חזק ב... מניעת אלימות מגדרית והצורך ב להגביר את השימוש בחינוך בלתי פורמלי ככלי פוליטי ואקטיביסטי למאבק בתופעה, בפרקטיקה היומיומית של עבודה עם צעירים.
במהלך השניים training כלים תפעוליים ומשחק חולקו כדי לטפל בבעיות כגון סטריאוטיפים מגדריים, קונסנסוס, פריביליו ו פַּטרִיאַרכִיָה, את תרבות האונס והגורמים שמנרמלים אותה כמו התקשורת, כמו גם מסמכים שימושיים למסגור התופעה מנקודת מבטה תקנות לאומיות ואירופאיות כמו אמנת איסטנבול, אך גם מקורות אחרים כמו מחקר על אלימות מגדרית הסקר, שנערך ב-27 מדינות אירופאיות על ידי יורוסטאט, סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (FRA) והמכון האירופי לשוויון מגדרי (EIGE), מזכיר לנו כמה עבודה עדיין צריכה להיעשות: נשים רבות מדי חוות אלימות פיזית, מילולית או פסיכולוגית מדי יום, בבית או בעבודה.
עמוד תווך של ההכשרה היה לימוד מעמיק של היבטים רגולטוריים. משתתפים רבים הדגישו כיצד הפעילות בנושא מסגרת משפטית אירופאית היה הפריט היקר ביותר לקחת הביתה, כי חיוני לדעת אילו זכויות יש לנו כדי לוודא כיצד החוקים מגנים עליהן.
במקרים רבים, החוויה זעזעה אמונות קודמות. אחד המשתתפים, למשל, "לפני השבוע הזה, לא חשבתי שזה מועיל לדעת את זכויותיי כי חשבתי שאני יודע מה לא בסדר. חשבתי שדיווח על פשע זה פשוט כמו פנייה למשטרה ושהם מודעים לזכויותיי. עם זאת, הבנתי שמערכת המשפט לרוב לא כל כך בקיאה. הבנתי שאני צריך לדעת את זכויותיי ממקור ראשון כדי שאוכל לשתף את המידע הזה עם אחרים."
בנוסף לידע הטכני, ה training נתן בחזרה לאלו שהשתתפו בחדש "ארגז כלים"וכוח פנימי מחודש. התגלו כלים חדשים עבור ליצור מרחבים בטוחים, לדון ב נוחות הפרט ולטפל בבעיה של קונסנסוס בתוך מערכות יחסיםברמה האישית, עבור רבים, החוויה אפשרה להם לצבור ביטחון עצמי רב יותר, אוצר מילים מחודש המתאים למאבק באלימות מגדרית, ומעל הכל, לגלות עוד משהו על עצמם:
"מה שלמדתי זה שאני מרגישה כעס רב כשאנשים מדברים על אלימות, בין אם זה קשור אליי או לאחרים. עכשיו אני רוצה להפוך את הכעס הזה לפעולה קונקרטית לקידום מודעות ומניעה."
הפרויקט השפיע ישירות גם על הגישה המקצועית של המשתתפים, ודחף אותם לשיטות הנחיה אקטיביות ואינטראקטיביות יותר, המבוססות על משחק ונגישות, כדי להתגבר על הסטיגמה שלעתים קרובות אופפת את התופעה. השפעה מעשית זו ניכרת בדבריו של אחד מהם. פסיכולוג אוקראיני שעובד גם בבתי ספר:
המטרה שלי הייתה להבין כיצד לבנות תרבות של תקשורת לא אלימה בין ילדים. כל כלי חדש שלמדתי הותאם באופן מיידי מבחינה מנטלית להקשר שלי. למעשה, כבר ביום שחזרתי לבית הספר, התחלתי להשתמש בטכניקות אלו לצורך גישור בבית הספר.
השביל היה יעיל משום שהוא נבנה שילוב של תיאוריה וחינוך בלתי פורמליגישה זו אפשרה לטפל בנושא מורכב בצורה נגישה, תוך הפיכת תיאוריה לכלים מעשיים לעבודה היומיומית.
במהלך השני training הצגנו את תוצאות הסקר "מניעה וניהול של אלימות מגדרית בארגוני נוער ובארגונים הפועלים במגזר הנוער" בהובלת InformaGiovani עם שבעה ארגונים נוספים מרשת IG-Net, שכללה יותר משש מאות מרואיינים, ביניהם עובדי נוער, מתנדבים ומשתתפים בפעילויות Erasmus+. הנתונים אישרו כיצד רקע חברתי-תרבותי משפיע עמוקות על תפיסת האלימות, תוך הדגשת שלושה צרכים דחופים: הליכי דיווח ברורים יותר, כללי התנהגות יעילים והכשרה ספציפית לצוות ולמתנדבים.
דווקא בחזית האימונים, הנתונים טמנו את ההפתעות הגדולות ביותר:
"הופתעתי לראות שאין הבדל ממשי בין אלו שעובדים באופן קבוע בארגון לבין מתנדבים מזדמנים."
העיר אחד המשתתפים, והדגיש עד כמה מצופה מהצוות הפנימי של הארגונים הכנה מוצקה הרבה יותר.
ידע מוגבל זה מתורגם לעתים קרובות לחוסר מודעות לכלים הקיימים. הסקר מצא שרבים אינם מודעים למדיניות האלימות המגדרית של הארגון שלהם. משתתפי FEVER דיווחו גם הם על אותו משוב, תוך הדגשת חוסר תקשורת פנימית: "רק לאחרונה גיליתי שיש קבוצת עבודה מגדרית באיגוד שלי, אבל לא הייתי מודעת לכך.".
בסופו של דבר, כדי להבטיח שקודי התנהגות לא יישארו רק על הנייר, הבקשה שעולה באופן נחרץ מהראיונות היא אחת בלבד: למסד את המודעות.
"כל חברי הצוות והמתנדבים העובדים בארגונים צריכים להיות זכאים לגשת להכשרה חובה מהרגע הראשון., כך שאף אחד לא ירגיש לא מוכן כשיתמודד עם נושא כה קריטי."
היכולת להציג את תוצאות הסקר ולשתף את הערותיהם עם אלו המעורבים בעבודת נוער על בסיס יומי הייתה מעוררת השראה ועזרה בזיהוי הצעדים הבאים והזדמנויות חדשות לשיתוף.
במהלך הימים האחרונים של ה- training הייתה לנו הזדמנות לראיין את המאמנים סולן לקלר, Coordinatrice dei progetti per conto di Solidarités Jeunesses, אנטה טומצ'קובה סוציולוגית ומדריכה מומחית בנושאי מגדר וחינוך בלתי פורמלי מרין פאנסו מדריכה ומעצבת דידקטי בלימודי מגדר ומשפט אירופאיo.
ביקשנו מהם לספר לנו על מקורותיו של פרויקט FEVER ומה לדעתם חשוב כדי להילחם בתופעה:
איך עלה הרעיון לפרויקט FEVER?
סולנה: הרעיון נובע מהתצפית שאלימות מגדרית מושרשת עמוק בחברות אירופאיות ואינה חוסכת פרויקטים בין-תרבותיים או מחנות התנדבות. מאחר וכלים קיימים לרוב חסרים ממד בין-תרבותי, מטרתנו היא לבנות הבנה משותפת של מושגים כמו הסכמה ומרחב בטוח, כך שכבוד יהפוך לשפה אוניברסלית עבור משתתפים מכל רחבי העולם.
מדוע חשוב להכשיר מפעילים בנושאים אלה?
סולנה: פרויקט FEVER מדגיש כיצד הנורמות החברתיות והמשפטיות הנוכחיות אינן מספיקות כדי להגן מפני אלימות. כמחנכים, יש לנו אחריות פוליטית להציע אלטרנטיבה באמצעות חינוך בלתי פורמלי: בכך שאנו מאפשרים לצעירים לחוות דיאלוג במרחבים בטוחים, אנו עוזרים להם להפנים ערכים חדשים ולראות את העולם מנקודת מבט שונה. פירוק הוודאויות שלנו באמצעות יחסים אנושיים הוא הדרך היחידה למנוע אלימות מהשורש.
מה הערך של חינוך בלתי פורמלי בתחום זה ומה גילית תוך כדי עבודה על כך? training?
ענת: המסע הזה אפשר לי להבין עד כמה חיוני למצוא קרקע משותפת לקראת מטרות משותפות. כוחו של החינוך הבלתי פורמלי טמון בכך שהוא מאפשר לאנשים לחוות אותו ממקור ראשון: המשוב שקיבלתי מראה שכמה ימי הכשרה יכולים לשנות באופן עמוק את נקודות המבט של המשתתפים. אנו בונים שלום צעד אחר צעד, והופכים מורכבות לצמיחה קולקטיבית.
יש לכם עצה לעובדי נוער המתמודדים עם בעיה זו?
מרין פ.: ראשית: חגגו כל צעד קדימה; המשימה שלפנינו עצומה, והסיכון לייאוש גבוה. כדי להימנע משחיקה, חיוני לחגוג כאשר מישהו מוצא את האומץ לתקן התנהגות רעה. שנית, לפתח מיומנויות הקשבה אקטיביות ולא שיפוטיות, תוך מתן מקום לצרכים של האדם האחר מבלי להציע פתרונות מיידיים. לבסוף, העצה האחרונה היא ללמוד לקבל ולסלוח לעצמך, שכן לא תמיד ניתן לפתור הכל. זה מחזיר אותנו לחשיבות של חגיגת כל אבן דרך שהושגה. עלינו להיות מודעים לכך שעזרה לאחרים יכולה להיות גם בעלת השפעה מרפאת על הפצעים האישיים שלנו, אך זה חייב להישאר השתקפות חיובית של המחויבות שלנו, לא המטרה העיקרית. המטרה שלנו נשארת האדם האחר, וכדי לעשות זאת היטב, עלינו לפעול בענווה ובחמלה כלפי עצמנו.
למה להעלות את המודעות לתרבות האונס?
מרין פ.: העלאת המודעות חיונית לשבירת חומת השתיקה והבושה שכופה תרבות האונס, ולסייע לאלו שחוו אלימות להכיר במה שקרה ולטפל בעצמם. מכיוון שמדובר בתופעה נרחבת ולעתים קרובות בלתי נראית, נדרשת תמיכה ספציפית שתסייע בזיהוי בעיות בסביבה מוגנת. רק על ידי התמודדות ישירה עם הבעיה ושבירת הבידוד נוכל לבנות חברה בריאה, בטוחה ואף סקסית יותר המבוססת על הסכמה ואמפתיה.
בנוגע לתוצאות הסקר "מניעה וניהול של אלימות מגדרית בארגוני נוער ובארגונים הפועלים במגזר הנוער" במחקר שנערך על ידי רשת IGnet, ביקשנו מהמאמנים לדעתם על הנתונים שנאספו.
מה דעתך על הנתונים שנאספו אשר מדגישים את הקשר בין ההיבט הבין-תרבותי לבין התרחשותן של תופעות אלימות מבוססת מגדר במהלך פרויקטים בינלאומיים??
ענת: נתונים מאשרים כי התרבות שלנו משפיעה באופן דרמטי על תפיסת המציאות שלנו, על אי הבנות ועל תגובות רגשיות. אין זה מפתיע לראות עד כמה נקודות מבט שונות באופן עמוק יכולות להיות בהתבסס על שורשינו.
מרין פ.: רמת ההשתתפות הגבוהה במחקר מעידה על אמון בארגון. כדי להתפתח, עלינו לעבור כעת ממספרים לאיכות, תוך הבטחת סודיות מוחלטת ומרחבים מוגנים לדיווח. חיוני לא לפעול לבד, אלא ליצור קשרים עם אנשי מקצוע חיצוניים (פסיכולוגים ועורכי דין) כדי להציע תמיכה מקצועית ורב-לשונית.
סולנה: רקע תרבותי משפיע על המרחב האישי; מחוות הנתפסות כחודרניות נובעות לעתים קרובות מהרגלים שונים, ולא מכוונה זדונית. הפתרון הוא מניעה: הגדרה קולקטיבית של כללי הדו-קיום בתחילת כל פרויקט מסייעת ליצור בסיס משותף ולנטרל סכסוכים לפני שהם מתעוררים.
פרויקט זה חיזק אותנו במחויבות המתמשכת של עמותות ויחידים למאבק ולמניעת אלימות מגדרית, אשר נבנית מדי יום בבתי ספר ובפרויקטים בינלאומיים. חיוני לעדכן את אופן פעולתם של ארגונים במגזר זה באמצעות הנחיות וקודי התנהגות משותפים ומיושמים. יתר על כן, חיוני לחזק את המעורבות האזרחית ואת ההשתתפות הנדרשת כדי לאלץ את המוסדות להבטיח את ההגנה על זכויותינו על ידי התאמת חוקים לאומיים להנחיות האירופיות שנחתמו עם אמנת איסטנבול.
אנו חוזרים הביתה, עשירים בידע ובמיומנויות, בטוחים ששינוי נובע מהאומץ להשתתף ומהיכולת להקשיב. רק על ידי הפיכת הזעם שלנו לפעולה קונקרטית והפיכת ההבדלים בינינו לשפה משותפת של כבוד, נוכל לבנות מרחבים בטוחים באמת שבהם כל צעיר, ללא קשר לרקע שלו, יוכל להרגיש מוגן וברוך. המסע לעבר תרבות של קונצנזוס רק החל, ואנחנו מוכנים לעשות זאת צעד אחר צעד.
מקורות שימושיים הקשורים לנושא:
- מחקר על אלימות מגדרית שנערך על ידי סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (FRA) והמכון האירופי לשוויון מגדרי (EIGE)
- אמנת איסטנבול: ITA | ENG
- אסטרטגיית שוויון מגדרי 2025-2030: ITA | ENG
- סקר שנערך על ידי הרשת הבינלאומית IGnet Network "מניעה וניהול של אלימות מגדרית בארגוני נוער ובארגונים הפועלים במגזר הנוער": ITA | ENG