שלום, שמי מריטה ובפוסט זה בבלוג אחלוק את המחשבות והרגשות שלי לגבי החוויה הכי גדולה בקיץ הזה!
הכל התחיל בסוף יוני, אני שולח את הבקשה שלי - מכתב מוטיבציה לארגון השולח שלי בלטביה (Radi Vidi Pats), הם ענו למייל שלי אחרי כמה ימים ואמרו שאני צריך ראיון עם ארגון האירוח שלי. באותה תקופה הייתי סופר עסוק, אבל הספקתי זמן לראיון ולא הייתי מוכן לזה בכלל! בהתחלה חשבתי שזה יהיה תהליך ארוך מאוד עבור ארגון אירוח לבחור את המתנדב המתאים, אבל בסוף הראיון אני שואל שאלה "האם כבר התקבלתי לפרויקט הזה?" והם אמרו, אם אני בסדר עם תקנות הפרויקט הזה, אז כן! וואו, באותו זמן לא האמנתי ש...
אחרי קצת יותר מחודש כבר הייתי על המטוס לטיסה ישירה לקטניה, סיציליה! ואז, יצאתי מהמטוס, לקחתי את המזוודות שלי, מצאתי תחנת אוטובוס לנסוע לפאלרמו... אבל רגע אפילו בשדה התעופה בסיציליה עצרה את נשימתי - קקטוסי הצמחים האהובים עלי גדלו כמעט בכל מקום ואיזה נוף נהדר להר גדול מאוד, מה מאוחר יותר הבנתי שזה חלק מהר געש אמיתי!
עוד היה לי זמן לפני שהאוטובוס מגיע, אז הלכתי להסתובב כדי לבדוק, מצאתי בית קפה מגניב ונכנסתי לשם ולקחתי את אוכל הרחוב הכי טוב שטעמתי אי פעם - "ארנצ'ינו" (מאותו רגע אני מתחיל להתמכר מ ארנצ'ינוס 😀 ).
מקטאניה לפאלרמו (העיר הקרובה ביותר בה היה בית ההתנדבות שלי) זה היה 3,5 שעות נסיעה באוטובוס, בהתחלה ישר נרדמתי, אבל ברגע שהתעוררתי חשבתי שאני עדיין ישן! נופי הרים יפים עוצרי נשימה משכו את תשומת לבי עד כדי כך שפשוט לא יכולתי ללכת לישון יותר! 🙂
כשהגעתי למנהיג הקבוצה שלנו, איברה לקח אותי מתחנת האוטובוס לבית המתנדבים הגדול. שם אני פוגש לראשונה עוד 2 מתנדבים שאיתם עבדנו יחד כל החודש. באותו רגע כשהגעתי הם הכינו פסטה והיה ממש נחמד להתחיל להכיר אחד את השני, האמת ברגע הראשון פאולינה (מתנדבת מליטא) וזאהר (מתנדבת מסוריה) נראו לי בוגרים ורציניים, אבל אחרי כמה זמן " קרח נשבר" בינינו!
בהמשך אנו פוגשים מתנדבים נוספים לוקאס (מתנדב מספרד) ורומיין (מתנדב מצרפת)! אנחנו מתחילים לנהל שיחות מהר מאוד ולמעשה כולנו דיברנו ברמה מאוד דומה של אנגלית, התקשורת במחנה ההתנדבות הזה הייתה סופר קלה ומובנת.
מה הייתה העבודה שלנו?
כל יום עבודה שלנו (שני – שישי) התחיל בשעה 9. באותה תקופה היינו צריכים להעביר בקבוקי מים (מה שאנחנו ממלאים בהם מים לפני היום בערב) וצמחים לנמל, שם אנחנו מכניסים אותם לסירות ארגון. תארו לעצמכם כל יום שהלכנו לעבודה בסירה! וואו…
כשהגענו לאי לפעמים יצא לי לשחות ממש מהירה עם כל הבגדים לעבודה מרעננת יותר! אחר כך הלכנו ידנית להשקות צמחים ושתלו כמה חדשים כמעט כל יום. בדרך כלל זה לא היה עבודה מאוד קשה, כי עשינו הכל ביחד, אבל לפעמים מזג האוויר היה חם מדי כדי להיות מאוד פעילים.
דבר אחד שדיכא אותי היה זבל פלסטיק על האי (זה היה כל כך הרבה לא מאנשים שבאים לכאן וזורקים משהו, אלא בגלל רוח וגלים גדולים, אז ביום העבודה השני התחלתי ללבוש מכנסי עבודה עם הכיסים הכי גדולים, כדי שאוכל לאסוף כמה שיותר זבל.
לעבודה ובחזרה בדרך כלל נסענו בסירה אחת, אבל פעמיים, לא רציתי למהר, אז כמעט כל יום אני עוזב את האי עם סירה שנייה, בזמן הזה שבו חיכינו לסירה הבאה שחקרנו. מים עם מתנדבים אחרים, התחילו לקרוא ליצורי ים בתור בנינו או בנותינו! גם אני ופאולינה אספנו צדפים ואבנים, אחרי כמה ימים היו לנו כל כך הרבה אז התחלנו להכין מהם צמידים.
היו לנו די הרבה ימים פנויים במחנה העבודה הראשון, בגלל מזג אוויר גרוע, אז לקחנו את רובו - הלכנו לשמורה הקרובה ביותר "קאפו גאלו" שם אנחנו מבלים מצוין ומכירים אחד את השני טוב יותר, עשינו גם טיול קטן אי הנקבות. בשבועיים הראשונים נהנינו מאוד מהזמן ליד החוף, לעתים קרובות אחרי העבודה הלכנו לשחות יחד, לקחנו גלידה ושיחקנו משחק שתמיד נתחבר לזיכרונות האלה - UNO (היה מעניין איך אנחנו מסבכים חוקים בכל פעם שמישהו מתחיל להשתעמם!).
במחנה העבודה הראשון (השבועות הראשונים של 2 באוגוסט) עשינו עבודת צוות כל כך נהדרת, בישלנו אוכל לפי קבוצות והפרדנו עבודות בית אחרות במחנה העבודה השני, זה לא הלך כל כך טוב. אני חושב שאחת הסיבות העיקריות לכך הייתה שלא הייתה לנו תקשורת כל כך טובה בינינו, אבל אתה יודע שאין מחנה עבודה טוב או רע, לשניהם היה צד טוב וצד רע.
למשל במחנה העבודה הראשון באמת היה לנו לוח זמנים לבישול, אבל במחנה העבודה השני היינו גמישים יותר להפרדה מעבודה ובתקופה הזו כשכבר גרתם ביחד עם 6 אנשים שונים בדירה אחת זה פשוט מובן שיש זמן לבד. אני באמת אסיר תודה על זה, כי בשבועות האלה היה לי אחד הטיולים הטובים בחיי, שבו אני באמת מתחיל להרגיש כוח עולמי!
אם אני מדבר על עצמי, רגשות, מה שעשיתי בזמן הפנוי, אני בוודאי יכול לומר שלא השתעממתי בשום זמן, ואיך אתה יכול להיות אם בכל מקום שאתה הולך אתה רואה משהו חדש?
בזמן שכתבתי היה לי את תחביב היצירה הסופר מגניב הזה במשך כל הזמן הזה כשעבדנו באי וכשהיתה לי ההזדמנות לאסוף סלעים ומדפים יפים. גם התחביב הזה נשאר לי לגבי הבית שלי, כי בבית אני עושה מלאכות דומות! יום אחד בעיר פאלרמו אפילו מצאתי חנות למלאכת יד ומאותו רגע התחלתי ממש להיכנס למלאכת יד זו! בסוף ההתנדבות הענקתי צמידים בעבודת יד לכל החברים שלי אלו היו המזכרות שלי!
התחביב שעצר לי את הנשימה בפלרמו היה החלקה על גלגיליות! כרגע נוכחתי לדעת שאפשר לקחת איתי מזוודות גדולות, לא היו שאלות לקחת גלגיליות או לא! לפני שארזתי את המזוודות אני לומדת שיש איזה סקייטפארקים או איזו קבוצת החלקה על רולר, אז בזמן שהגעתי אני כבר יודע שיהיו לי כמה אירועים נהדרים שבהם אפשר לפגוש חברים על גלגיליות! אז השתתפתי בשני אירועי גלגיליות - הראשון היה בשבוע ההתנדבות השני שלי, מצחיק הוא שחקרתי את העיר פאלרמו בפעם הראשונה על גלגיליות! האירוע השני היה נסיעה לילית לחוף הים הקרוב ביותר וחזרה לעיר, בסופו של דבר הלכנו למרחק של כ-26 ק"מ! המספר בזמן הזה כשאני כותב עדיין נראה גדול מאוד, חשוב גם שהתחלתי להתאמן על החלקה על גלגיליות רק לפני חודשיים, בהתחלה זה היה מאוד מאתגר עבורי, אבל החברה הנהדרת והשחייה על חוף הים הלכו כל כך טוב!
אבל מה עם החודש הזה, מה הבנתי על עצמי?
היה ערב אחד שבו דיברתי נהדר עם מנהיג הקבוצה שלי, ולמעשה באותה שיחה הבנתי את מטרות חיי.
ראשית - צור, תהיה יצירתי. כך אני שם את המחשבות שלי במדפים, נקה את דעתי.
שנית - TRY, קול פנימי גדול, שכל הזמן אומר לנסות דברים שונים. ואני אקשיב לקול הזה עד שאני אמות, כי רק ככה אני יכול למצוא שאני באמת אוהב (גם מה שאני ממש לא אוהב 😀 )
שלישית – תהנה, תהיה איתי, תהיה חבר שלי ולעולם אל תיתן לאף אחד לזרוק את החלומות שלי, לפעמים פשוט לא אכפת לו מקולות אחרים, פשוט תשיר עם קול הנשמה שלי!
הלאה - תודה לך, זכור תמיד לומר את המילים האלה, כי זה רק מפתח קסם לפתוח עוד דלת נהדרת!
אני חושב שפרויקטים מסוג זה הם מושלמים רק בגלל שהכרתי כל כך הרבה אנשים חדשים, שלא הכירו אותי בכלל, אני באמת מקבל את ההרגשה שאני יכול להיות אני...
101 תודה לכל מי שגרם לקסם הזה לקרות!
נ.ב.
לפגוש שוב את החברים שלי!
לאחרונה הייתי בטיול שלי באירופה ונחשו מה... פגשתי את שני החברים שלי המתנדבים בחודש אחד! ביקרתי את פאולינה בקובנה (ליטא) ובזאהר במישקולץ (הונגריה).
אנחנו חברים טובים גם אחרי פרויקט למרות שאנחנו כל כך שונים ואני מקווה שזה יישאר ככה!
נתראה בקרוב 😉
מסיבה בקובנה עם פאולינה
