כשחזרתי מחוויית ההתנדבות שלי באיטליה, הרגשתי סיפוק אמיתי ושמחה מהזמן שבילהתי שם. התארחתי בארגון בשם קליסטראטיה, ולמען האמת, זו הייתה אחת החוויות המשמעותיות ביותר בחיי.

מהרגע הראשון הרגשתי רצוי. אנטוניו, מייסד הארגון, אסף אותנו באופן אישי בתחנה, למרות שהיה מאוחר בלילה. הוא תמיד דאג לנו כאילו היינו משפחה, הביא לנו אוכל למקום הלינה שלנו, בדק אם אנחנו צריכים משהו, ודאג שתמיד נרגיש בנוח. מערכת היחסים שלנו איתו מעולם לא הייתה רק של מתנדבים וארגון; היא הייתה עמוקה הרבה יותר. זה היה כאילו היינו משפחתו באיטליה ויכולנו לבקש ממנו עזרה או עצה כמו שהיינו עושים עם אבינו. לעולם לא אשכח את הקשר הזה.

המגורים בקלבריה, בדרום איטליה, היו חוויה ייחודית. המקומיים היו מסבירי פנים להפליא, והזמן שביליתי איתם עזר לי להבין באמת את המשמעות של רוח הקהילה. הייתה לי הזדמנות לטעום מאכלים מסורתיים, תמיד טעימים ומוכנים באהבה. עזרתי גם לארגן את פסטיבל "קלבריה אקו פסטיבל"; האנרגיה והרוח שלו היו בלתי נשכחות: ריקודים, מוזיקה, צחוק וכל הכפר מתאחד.

אחד הדברים הכי טובים בשבילי היה ללמוד דברים חדשים שמעולם לא חשבתי שאנסה. למדתי כמה מילים באיטלקית ואפילו כתבתי משפטים כמו "אנחנו צריכים להזיז את המכונית הזאת". למרות שאני לא דוברת שוטפת, היה מרגש לבטא את עצמי בשפה חדשה. למדתי כמה ריקודים איטלקיים ואפילו התחלתי לנגן בגיטרה, מה שקירב אותי לתרבות ולמסורות.

רגע מיוחד מאוד עבורי היה כשקיבלתי הזדמנות לחלוק איתם את התרבות שלי. ערב אחד הוקדש לאוכל לבנוני, ובישלתי לכ-15 איש. כולם התפעלו מהטעמים והמנות שהכנתי. לראות כמה הם מעריכים את המטבח הלבנוני גרם לי גאווה, כי זה לא היה רק ​​האוכל, אלא גישור בין תרבויות ושיתוף חלק מהבית שלי איתם.

היבט נפלא נוסף של ההתנדבות שלי היה העבודה עם הילדים. גיליתי כמה סבלנות ויצירתיות זה דורש, ולמדתי לרתק אותם בדרכים מהנות ומשמעותיות. אפילו ניסיתי לצייר איתם ועם המתנדבים האחרים, לצבוע את המדרגות בכפר הראשי. אני לא אמנית, אבל להפתעתי, אנשים אהבו את הציורים שלי! חלק מהכפריים אפילו ביקשו ממני לצייר אותם לבתיהם, ושמחתי לעשות זאת בזמני הפנוי כמתנדבת.

במקביל, גם שיתפתי איתם קצת קליגרפיה ערבית. כתבתי את שמותיהם או מילים קטנות בערבית על ידיהם, והם תמיד היו נרגשים וסקרנים. זו הפכה לדרך מהנה להחליף תרבויות וגרם להם להרגיש אפילו יותר מחוברים.

הארגון גם דאג שנוכל ליהנות מהסביבה שמסביב. יצאנו לטיולים לחוף הים, והבילוי עם המקומיים ליד הים היה מאוד מרגיע ומרענן. זה לא היה רק ​​עניין של התנדבות, אלא גם של בניית קשרים, למידה אחד מהשני, והרגשה של חלק ממשפחה גדולה.

מה שנגע בי עמוקות היה התמיכה העצומה שאנשים גילו במצב הפלסטיני. כמי מהמזרח התיכון שחווה באופן ישיר את השפעות המלחמה, הסולידריות הזו הייתה משמעותית עבורי מאוד. כולם סביבי גילו אמפתיה, דאגה ומודעות ברורה לכך שאני בצד הנכון של ההיסטוריה. תמיכה זו נתנה לי נחמה, כוח ותקווה.

גיליתי גם היבט חדש בחיים: חיים ידידותיים יותר לסביבה. למדתי לבשל מנות טבעוניות שאינן דורשות בזבוז מזון או שימוש במוצרים מן החי. היה מעורר השראה לראות כמה טעים ויצירתי יכול להיות מטבח טבעוני. למדתי גם דרכים פשוטות לחיות באופן בר-קיימא: חיסכון באנרגיה, הפחתת פסולת וידידותיות יותר לסביבה. אלו לקחים שאני נושאת איתי עכשיו כל יום.

במבט לאחור, אני יכול לומר שהשהות שלי באיטליה הייתה באמת שמחה, מעוררת השראה וטרנספורמטיבית. למדתי על התרבות, המסורות, השפה, האמנות, הקיימות, ומעל הכל, נדיבות וטוב לב. קאליסטראטיה ואנטוניו יצרו סביבה שבה לא הרגשנו כמו אורחים, אלא שאנחנו שייכים לשם, כאילו היינו חלק ממשפחה.

לעולם לא אשכח את ג'ורג'יה מ InformaGiovani ועמיתתה אליס, שתמיד הייתה זמינה לעזור ולתמוך בי. 

זה היה יותר מסתם התנדבות: זו הייתה חווית חיים שחשפה אותי לאנשים, תרבויות וערכים בצורה שאשא איתי לנצח.

מואיאד אסמעיל